בת לורה ויוסף. עדה נולדה בּל' בחשוון ת"ש (12.11.1939) בתל אביב, בת להורים ממעמד הפועלים.

עדה גדלה והתחנכה בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב. כשהייתה בת שלוש נפטר אביה. היא למדה בבית הספר היסודי תל נורדאו בתל אביב.

בהיות עדה בת שתים-עשרה נישאה אימה מחדש. עדה עברה לחיות וללמוד בחברת הילדים בקיבוץ שפיים. היא המשיכה את לימודיה התיכוניים עד לסיומם במסגרת בית הספר התיכון של הקיבוץ. בשנות נעוריה היא התנדבה להדריך בתנועת הנוער העובד והלומד, בקן נתניה.

לימים, נישאה עדה לבן הקיבוץ יהושע (שוּקַה) גוט. זמן קצר לאחר נישואיהם עזב הזוג הצעיר את הקיבוץ. תחילה התגוררו בשכונת פלורנטין בתל אביב, מקום הולדתה של עדה. בהמשך בחרו לבנות את ביתם המשותף בעיר השכנה, גבעתיים.

בשנת 1960, כשהוחלט על הקמת יחידת שוטרות במשטרת ישראל, התגייסה עדה לקורס הראשון, אותו סיימה בהצטיינות.

במשך השנים נולדו לבני הזוג שלושה בנים, עופר, חי ושגיא. גידול הילדים במסירות ובאהבה רבה לא מנע מעדה להצטיין ולהתקדם בעבודתה התובענית במשטרה לדרגת קצינה. פעם, כשהייתה בקורס, אף הסתירה את ראשית הריונה, כפי שסיפרה בכתבה לעיתון.

עדה שהייתה אישה חרוצה, מסורה, רצינית וחדורת מטרה החלה דרכה כקצינת סיור במשטרת רמת גן, ולאחר מכן עברה למרחב ירקון. בהמשך שירותה במשטרה ביצעה תפקיד אחראי ומקצועי כמפקדת חוליית הסברה של ענף התנועה במחוז תל אביב.

בכל מקום בו שירתה, היא הצטיינה בתפקודה והתקדמה בדרגות הפיקוד המשטרתיות. בהמשך התפתחותה והתקדמותה המקצועית, לצד הניסיון התעסקותי הרחב והמגוון שרכשה, התמנתה עדה לראש לשכת ניהול במרחב איילון (רל"נ) ואחר כך לראש ענף ניהול במחוז תל אביב (רע"נ), בדרגת סגן ניצב. בתפקיד זה הייתה אחראית על מנהלת מחוז תל אביב, בסיור ובמנהלה, כולל בזמני מלחמה.

עדה הייתה עובדת מסורה, חרוצה ונאמנה מאין כמוה. עבדה ימים כלילות ונהנתה לתרום ממקצועיותה ומניסיונה ככל שנדרש.

בשנת תשל"ז (1977) נבחרה עדה לאֵם השנה. התואר הוענק לה בטקס מכובד ומרשים בבית הנשיא בנוכחות אשת הנשיא, נינה קציר. בתעודה שהוענקה לעדה נכתב: "עדה גוט משרתת שש-עשרה שנים במשטרת ישראל. במשך כל התקופה ידעה עדה לטפח את ביתה ואת שלושת ילדיה, לקדם את שירותה הציבורי והמקצועי בשורות יחידת השוטרות, ולמצוא את השילוב הנכון בין התחומים. בנוסף לתפקידה מקדישה עדה גוט שעות פנאי רבות לשירות התנדבות לפצועי צה"ל, למוסדות ילדים בשכונות בעייתיות ולמרכזי עולים. על כל זאת, וכסמל לכל אחיותיה במדים באשר הן, הוענק היום לפקד עדה גוט התואר 'אם השנה'".

בטקס בבית הנשיא, שסוקר בכתבות בעיתונות, היא זקפה את הצלחתה למלא תפקידי רעיה, אם ושוטרת גם לזכותם של בני משפחתה. "בכל שנות עבודתי לא שמעתי טרוניות או טענות מבעלי ומילדי", אמרה עדה, והוסיפה – "העבודה הזו היא בשבילי כמו אוויר לנשימה. כל רגע וכל שנייה בעבודה הם חוויה בפני עצמה".

באייר תשמ"ח (מאי 1988) הוענק לעדה על ידי רב-ניצב דוד קראוס, המפקח הכללי של המשטרה, כאות ולעדות, עיטור השירות משטרה לפי חוק העיטורים במשטרת ישראל.

סגן ניצב עדה נפלה בעת שירותה ביום כ"ב בכסלו תשנ"ג (17.12.1992). בת חמישים ושלוש בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותירה בעל ושלושה בנים.

באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל יש דף לזכר עדה, הכולל אלבום של תמונות וכתבות עיתונות עליה.

"חייה של עדה היו קצרים ונסתיימו קודם זמנם", נכתב באתר הזיכרון של המשטרה, "אך כל יום ורגע בחייה היה גדוש ומלא בפעילות, עבודה, התנדבות ומעורבות חברתית וקהילתית רחבה לצד חיי משפחה מלאים".

עדה מונצחת באתר ההנצחה לזכר חללי משטרת ישראל, שנמצא במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש. עדה מונצחת גם בפינת הזיכרון אשר הוקמה בשנת 2005 בבניין המרכזי של מחוז תל אביב, אשר מנציחה את אנשי המשטרה ששירתו במחוז ונפלו בכל מערכות ישראל.